זהו. בלי לשים לב אנחנו כבר שלושה עשר יום בארץ.
השאלה הכי פופולרית היא: "איך היה"...התשובה המקוצרת היא שהיה מדהים.
עם קצת התכוונות התשובה מקבלת מימד עמוק יותר...החוויה היתה מאד מיוחדת ומאד שלמה. עשינו את כל מה שתיכננו לעשות ואפילו יותר. חזרנו כולנו בשלום, והקרבוס התנהג למופת (אני מאד מתגעגעת אליו).
היתה לנו חוויה משפחתית נפלאה. היינו ביחד, למדנו להכיר, להנות, להתחלק, לשתף, לתת מרחב כשצריך.
צברנו חוויות רבות, אך ברגע זה הן מאופסנות בתור ארגז בלתי נראה מחכות למועד הנכון לצאת ולהתגלות בפנינו.
חשבתי שאחרי טיול כזה נחזור אנשים שונים עם הילה שזורחת לנו מהת... וגיליתי שכשנוחתים, אז נוחתים והמציאות החמה והדביקה טופחת יפה ומזכירה ששום דבר לא השתנה, ונופלים באותם בורות וכועסים באותם מקומות ואם הבנאדם רוצה להשתנות אז כנראה שצריך לעשות מסע פנימי בחדרי חדרים ולא לצאת ולחפש את התשובות בין הביזונים לאינדיאנים.
ובכל זאת, הטיול איפשר להתרחק ולבחון וקצת להזכר במה שחשוב באמת. וביננו, חשובה אהבה ומשפחה וחברים שמרימים ולא כאלו שמנחיתים, ופינה קטנה לשים את הראש ומרחב גדול לפרוח ולגדול ולחייך אל העולם.
אז לכאורה התחושה היא שדבר לא השתנה, אבל האמת היא שכנראה למדנו כמה דברים, אנחנו רק, בשלב הנוכחי, לא ממש מבינים איך לתרגם אותם למילים.
השאלה השניה שנשאלת היא "איך זה לחזור", מתוך איזו הבנה ברורה שזה כנראה סיוט גדול ונפילה עמוקה. ותכלס, אני לא בטוחה שהתשובה שלי היום תהיה נכונה גם מחר, אז נא לא לתפוס אותי במילה, אבל אישית התחושה שלי היא שמיצינו את מה שהיה וסגרנו יפה את כל הקצוות, ויש איזו תחושה של חוויה שלמה וכעת אפשר להמשיך הלאה. כי כמו שרמזתי החיים האמיתיים נמצאים בתוכינו והמסע הפנימי הוא הכי מרתק ומעשיר, ולשם שואפת הנפש.
שאלה מספר שלוש היא "אז מה עכשיו?" ופה שנינו נתפשים עם מבט של עגל שרק נולד. אין לנו מושג. מפרגנים לעצמינו את הזמן לחשוב וללקט רעיונות ורצונות. הרבה אומרים לי לכתוב על החוויה ואני לא פוסלת את זה על הסף, אבל עוד קצת, לא ממהרת, ניתן לדברים לשקוע, להתגעגע קצת. נתארגן על ביתנו נחזור לאיזה מסלול מוגדר ואז נראה מה יוליד יום. כל הכיף הוא בהפתעה...לא?
תודה לכל האנשים שפירגנו לאורך כל הדרך, תודה לאילו שבאים בימים אלו ואומרים מילה טובה. תודה למי שהרגיש שהוא חלק מהטיול והתרגש איתנו ותודה גם למי שלא הפריע.
מקווה שנפגש שוב בדרך זו או אחרת, במסע כזה או שונה.
שאו ברכה.
גל
השאלה הכי פופולרית היא: "איך היה"...התשובה המקוצרת היא שהיה מדהים.
עם קצת התכוונות התשובה מקבלת מימד עמוק יותר...החוויה היתה מאד מיוחדת ומאד שלמה. עשינו את כל מה שתיכננו לעשות ואפילו יותר. חזרנו כולנו בשלום, והקרבוס התנהג למופת (אני מאד מתגעגעת אליו).
היתה לנו חוויה משפחתית נפלאה. היינו ביחד, למדנו להכיר, להנות, להתחלק, לשתף, לתת מרחב כשצריך.
צברנו חוויות רבות, אך ברגע זה הן מאופסנות בתור ארגז בלתי נראה מחכות למועד הנכון לצאת ולהתגלות בפנינו.
חשבתי שאחרי טיול כזה נחזור אנשים שונים עם הילה שזורחת לנו מהת... וגיליתי שכשנוחתים, אז נוחתים והמציאות החמה והדביקה טופחת יפה ומזכירה ששום דבר לא השתנה, ונופלים באותם בורות וכועסים באותם מקומות ואם הבנאדם רוצה להשתנות אז כנראה שצריך לעשות מסע פנימי בחדרי חדרים ולא לצאת ולחפש את התשובות בין הביזונים לאינדיאנים.
ובכל זאת, הטיול איפשר להתרחק ולבחון וקצת להזכר במה שחשוב באמת. וביננו, חשובה אהבה ומשפחה וחברים שמרימים ולא כאלו שמנחיתים, ופינה קטנה לשים את הראש ומרחב גדול לפרוח ולגדול ולחייך אל העולם.
אז לכאורה התחושה היא שדבר לא השתנה, אבל האמת היא שכנראה למדנו כמה דברים, אנחנו רק, בשלב הנוכחי, לא ממש מבינים איך לתרגם אותם למילים.
השאלה השניה שנשאלת היא "איך זה לחזור", מתוך איזו הבנה ברורה שזה כנראה סיוט גדול ונפילה עמוקה. ותכלס, אני לא בטוחה שהתשובה שלי היום תהיה נכונה גם מחר, אז נא לא לתפוס אותי במילה, אבל אישית התחושה שלי היא שמיצינו את מה שהיה וסגרנו יפה את כל הקצוות, ויש איזו תחושה של חוויה שלמה וכעת אפשר להמשיך הלאה. כי כמו שרמזתי החיים האמיתיים נמצאים בתוכינו והמסע הפנימי הוא הכי מרתק ומעשיר, ולשם שואפת הנפש.
שאלה מספר שלוש היא "אז מה עכשיו?" ופה שנינו נתפשים עם מבט של עגל שרק נולד. אין לנו מושג. מפרגנים לעצמינו את הזמן לחשוב וללקט רעיונות ורצונות. הרבה אומרים לי לכתוב על החוויה ואני לא פוסלת את זה על הסף, אבל עוד קצת, לא ממהרת, ניתן לדברים לשקוע, להתגעגע קצת. נתארגן על ביתנו נחזור לאיזה מסלול מוגדר ואז נראה מה יוליד יום. כל הכיף הוא בהפתעה...לא?
תודה לכל האנשים שפירגנו לאורך כל הדרך, תודה לאילו שבאים בימים אלו ואומרים מילה טובה. תודה למי שהרגיש שהוא חלק מהטיול והתרגש איתנו ותודה גם למי שלא הפריע.
מקווה שנפגש שוב בדרך זו או אחרת, במסע כזה או שונה.
שאו ברכה.
גל
