זהו. בלי לשים לב אנחנו כבר שלושה עשר יום בארץ.
השאלה הכי פופולרית היא: "איך היה"...התשובה המקוצרת היא שהיה מדהים.
עם קצת התכוונות התשובה מקבלת מימד עמוק יותר...החוויה היתה מאד מיוחדת ומאד שלמה. עשינו את כל מה שתיכננו לעשות ואפילו יותר. חזרנו כולנו בשלום, והקרבוס התנהג למופת (אני מאד מתגעגעת אליו).
היתה לנו חוויה משפחתית נפלאה. היינו ביחד, למדנו להכיר, להנות, להתחלק, לשתף, לתת מרחב כשצריך.
צברנו חוויות רבות, אך ברגע זה הן מאופסנות בתור ארגז בלתי נראה מחכות למועד הנכון לצאת ולהתגלות בפנינו.
חשבתי שאחרי טיול כזה נחזור אנשים שונים עם הילה שזורחת לנו מהת... וגיליתי שכשנוחתים, אז נוחתים והמציאות החמה והדביקה טופחת יפה ומזכירה ששום דבר לא השתנה, ונופלים באותם בורות וכועסים באותם מקומות ואם הבנאדם רוצה להשתנות אז כנראה שצריך לעשות מסע פנימי בחדרי חדרים ולא לצאת ולחפש את התשובות בין הביזונים לאינדיאנים.
ובכל זאת, הטיול איפשר להתרחק ולבחון וקצת להזכר במה שחשוב באמת. וביננו, חשובה אהבה ומשפחה וחברים שמרימים ולא כאלו שמנחיתים, ופינה קטנה לשים את הראש ומרחב גדול לפרוח ולגדול ולחייך אל העולם.
אז לכאורה התחושה היא שדבר לא השתנה, אבל האמת היא שכנראה למדנו כמה דברים, אנחנו רק, בשלב הנוכחי, לא ממש מבינים איך לתרגם אותם למילים.
השאלה השניה שנשאלת היא "איך זה לחזור", מתוך איזו הבנה ברורה שזה כנראה סיוט גדול ונפילה עמוקה. ותכלס, אני לא בטוחה שהתשובה שלי היום תהיה נכונה גם מחר, אז נא לא לתפוס אותי במילה, אבל אישית התחושה שלי היא שמיצינו את מה שהיה וסגרנו יפה את כל הקצוות, ויש איזו תחושה של חוויה שלמה וכעת אפשר להמשיך הלאה. כי כמו שרמזתי החיים האמיתיים נמצאים בתוכינו והמסע הפנימי הוא הכי מרתק ומעשיר, ולשם שואפת הנפש.
שאלה מספר שלוש היא "אז מה עכשיו?" ופה שנינו נתפשים עם מבט של עגל שרק נולד. אין לנו מושג. מפרגנים לעצמינו את הזמן לחשוב וללקט רעיונות ורצונות. הרבה אומרים לי לכתוב על החוויה ואני לא פוסלת את זה על הסף, אבל עוד קצת, לא ממהרת, ניתן לדברים לשקוע, להתגעגע קצת. נתארגן על ביתנו נחזור לאיזה מסלול מוגדר ואז נראה מה יוליד יום. כל הכיף הוא בהפתעה...לא?
תודה לכל האנשים שפירגנו לאורך כל הדרך, תודה לאילו שבאים בימים אלו ואומרים מילה טובה. תודה למי שהרגיש שהוא חלק מהטיול והתרגש איתנו ותודה גם למי שלא הפריע.
מקווה שנפגש שוב בדרך זו או אחרת, במסע כזה או שונה.
שאו ברכה.
גל
השאלה הכי פופולרית היא: "איך היה"...התשובה המקוצרת היא שהיה מדהים.
עם קצת התכוונות התשובה מקבלת מימד עמוק יותר...החוויה היתה מאד מיוחדת ומאד שלמה. עשינו את כל מה שתיכננו לעשות ואפילו יותר. חזרנו כולנו בשלום, והקרבוס התנהג למופת (אני מאד מתגעגעת אליו).
היתה לנו חוויה משפחתית נפלאה. היינו ביחד, למדנו להכיר, להנות, להתחלק, לשתף, לתת מרחב כשצריך.
צברנו חוויות רבות, אך ברגע זה הן מאופסנות בתור ארגז בלתי נראה מחכות למועד הנכון לצאת ולהתגלות בפנינו.
חשבתי שאחרי טיול כזה נחזור אנשים שונים עם הילה שזורחת לנו מהת... וגיליתי שכשנוחתים, אז נוחתים והמציאות החמה והדביקה טופחת יפה ומזכירה ששום דבר לא השתנה, ונופלים באותם בורות וכועסים באותם מקומות ואם הבנאדם רוצה להשתנות אז כנראה שצריך לעשות מסע פנימי בחדרי חדרים ולא לצאת ולחפש את התשובות בין הביזונים לאינדיאנים.
ובכל זאת, הטיול איפשר להתרחק ולבחון וקצת להזכר במה שחשוב באמת. וביננו, חשובה אהבה ומשפחה וחברים שמרימים ולא כאלו שמנחיתים, ופינה קטנה לשים את הראש ומרחב גדול לפרוח ולגדול ולחייך אל העולם.
אז לכאורה התחושה היא שדבר לא השתנה, אבל האמת היא שכנראה למדנו כמה דברים, אנחנו רק, בשלב הנוכחי, לא ממש מבינים איך לתרגם אותם למילים.
השאלה השניה שנשאלת היא "איך זה לחזור", מתוך איזו הבנה ברורה שזה כנראה סיוט גדול ונפילה עמוקה. ותכלס, אני לא בטוחה שהתשובה שלי היום תהיה נכונה גם מחר, אז נא לא לתפוס אותי במילה, אבל אישית התחושה שלי היא שמיצינו את מה שהיה וסגרנו יפה את כל הקצוות, ויש איזו תחושה של חוויה שלמה וכעת אפשר להמשיך הלאה. כי כמו שרמזתי החיים האמיתיים נמצאים בתוכינו והמסע הפנימי הוא הכי מרתק ומעשיר, ולשם שואפת הנפש.
שאלה מספר שלוש היא "אז מה עכשיו?" ופה שנינו נתפשים עם מבט של עגל שרק נולד. אין לנו מושג. מפרגנים לעצמינו את הזמן לחשוב וללקט רעיונות ורצונות. הרבה אומרים לי לכתוב על החוויה ואני לא פוסלת את זה על הסף, אבל עוד קצת, לא ממהרת, ניתן לדברים לשקוע, להתגעגע קצת. נתארגן על ביתנו נחזור לאיזה מסלול מוגדר ואז נראה מה יוליד יום. כל הכיף הוא בהפתעה...לא?
תודה לכל האנשים שפירגנו לאורך כל הדרך, תודה לאילו שבאים בימים אלו ואומרים מילה טובה. תודה למי שהרגיש שהוא חלק מהטיול והתרגש איתנו ותודה גם למי שלא הפריע.
מקווה שנפגש שוב בדרך זו או אחרת, במסע כזה או שונה.
שאו ברכה.
גל
ברוכים השבים.
השבמחקאני לא מכירה אתכם באופן אישי וכבר לא זוכרת איך הגעתי לבלוג שלכם, אבל עקבתי אחריכם בדבקות וכל יום שלישי לקראת הצהריים נכנסתי לראות אם כבר עלתה המצגת השבועית.
אני כותבת קצת בפורום "צפון אמריקה" של למטייל ומדי פעם כששאלו שאלות על מקומות שזכרתי שהייתם בהם, הפניתי את השואל לבלוג ותמיד התגובות היו נלהבות.
מהמצגות עולה משפחה מקסימה, חמה ומיוחדת ואני מקווה בשבילכם שהטיול היה מוצלח לכל הפחות כמו שנראה במצגות!
שתהיה נחיתה רכה וקלה, אל תשכחו לנהוג עם שבע עיניים פקוחות עכשיו כי הנהגים פה... נו... אתם יודעים.
הי הילה
מחקהדברים שכתבת לי ריגשו אותי מאד. פעמים רבות כשהתקשיתי לעמוד במשימת הכנת המצגת בזמן תהיתי אם למישהו בכלל אכפת מתי היא תצא. וכשכתבת שבכל יום שלישי נכנסת לראות אם יש מצגת הרגשתי התרחבות בלב.
כיף גדול לשמוע דווקא מאנשים שאני לא מכירה מילים כל כך יפות, דווקא בגלל הפן האוביקיטיבי. הרי לא ממש היית חייבת לכתוב, אבל מצאת את הזמן והקדשת את הדקות לכתוב, ואני מעריכה את זה מאד.
וכן. הטיול היה מאד מוצלח, לא הייתי מוותרת על אף חלק ממנו.
תודה!!!
התחלתי לעקוב אחריכם בערך באמצע הטיול ולמען האמת רציתי לכתוב בהמון הזדמנויות, אבל לא מצאתי אפשרות לכתוב תגובות למצגות עצמן אז חיכיתי להזדמנות שתפרסמו פוסט שמאפשר תגובה :-)
מחקוכן, זה היופי של הבלוגים - מתחילים משהו "לעצמך" או "למשפחה" אבל לא יודעים לאן זה יגיע.
אז זה הגיע אליי וגם לכמה חבר'ה בפורום צפון אמריקה. כשתתאוששו ויתחשק לכם, תבואו לבקר שם, אני בטוחה שהידע שצברתם יכול לתרום המון. יש הרבה ששואלים על טיולי קרוואן ומדי פעם יש גם משפחות שיוצאות לטיולים ארוכים ומבקשות ייעוץ והכוונה ושואלים דברים שרובנו לא יודעים לענות עליהם (כמו - איך מוציאים ילד מביה"ס :-))
ואגב, יחד עם השמחה והסקרנות כל יום שלישי - לעיתים התגנבה גם תחושת דיכאון קלה על זה שאני לא יכולה בזה הרגע להפסיק כל מה שאני עושה ולעלות על מטוס... טיילתי בארה"ב כבר 3 פעמים, כל פעם לחודש בערך, אבל זה חלום מבחינתי פעם פעם בעתיד הרחוק לעשות טיול כמו שאתם עשיתם. גם אם קצר יותר, אבל לתקופה משמעותית. ימים יגידו... :-)
הילה
השבמחקתודה על השיתוף. וכמו שאמרת...ימים יגידו. אין לי לצערי, תובנות באיך להגשמים חלומות...לכל אחד מאיתנו יש חלומות שאת חלקם קל לנו יותר להגשים ואת חלקם קשה יותר. לנו היתה פה באמת הזדמנות נפלאה ואני שמחה שניצלנו אותה, אבל ברור לי שזה לא משהו טריוויאלי.
אז נותר לי רק לאחל לך שאכן זה יקרה יום אחד :)